פסק-דין בתיק ת"א 6563-11-10

רקע

1.     לפניי מונחת בקשתה של הנתבעת, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "המבקשת או חברת החשמל") לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, השתק, שיהוי, מניעות והעדר עילה. 

2.     ברקע לבקשה עומדת תביעת המשיבים לחיוב המבקשת בתשלום פיצוי כספי בגין הפחתה בשיעור הפיצויים ששולמו להם עקב הפקעת חלקת המקרקעין שהייתה בבעלותם והידועה כגוש 17518 חלקה 21 מאדמות כפר ריינה (להלן: "הקרקע"),  ע"י מע"צ בשנת 1995, לצורך הרחבת תוואי כביש 79 ע"פ פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור)- 1943; כתוצאה מירידת ערך החלקה בשל הימצאותם של תיילי חשמל במגרש שבדנן, ואשר הוקמו ע"י המבקשת על פי היתר כדין בשנים 1975 ו- 1982.

תמצית טענות המבקשת

3.     הבקשה לדחייה על הסף היא מחמת מספר טענות במצטבר: התיישנות; השתק; שיהוי; מניעות והעדר עילה. אסקור להלן את טענות המבקשת לפי סדר הופעתן בבקשה, כאשר טענת ההתיישנות מועלית ע"י המבקשת בראש ובראשונה. 

התיישנות

4.     המבקשת טוענת, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות, שכן קווי החשמל שבדנן הוקמו בקרקע בשנים 1975 ו- 1982. לטענתה, המשיבים היו מודעים במהלך כל התקופה ממועד הקמת קווי החשמל, למעבר תיילי החשמל מעל הקרקע. נטען, כי הנזק הנטען והמוכחש, נגרם למשיבים במועד הצבת תיילי החשמל ולא במועד שבו, לכאורה, הופחת הפיצוי על ידי מע"צ בגין הפקעת החלקה מידי המשיבים. על המשיבים היה לתבוע את נזקיהם בגין ירידת הערך לחלקה, ככל שנגרמו, בעת שהוצבו תיילי החשמל, ומשנמנעו מלעשות כן במהלך תקופה של 27 שנים ממועד הנחתם מעל הקרקע, דין תביעתם להידחות מחמת התיישנות.

5.     לשיטת המבקשת, על התביעה שבדנן חל עקרון ההתיישנות מכוח חוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, כאשר לפי סעיף 6 לחוק חלה תקופת ההתיישנות "מהמועד שבו נולדת עילת התביעה".  מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו התגבשו העובדות המהותיות העומדות בבסיס התביעה, קרי משעה שקיימת אפשרות ממשית להגשת תביעה ולזכות בסעד המבוקש- ובענייננו, נוצרו העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין במועד פרישתם של תיילי החשמל מעל המקרקעין, היינו בשנים 1975 ו- 1982. בפועל, פנייתם הראשונה של המשיבים אל המבקשת בעניין הנחת תיילי החשמל הייתה בשנת 2009, קרי בחלוף למעלה מ- 34 שנים ו- 28 שנים ממועד הקמת תיילי החשמל בשני המועדים המאוזכרים מעלה.

6.     עוד נטען, כי בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היום שבו נולדה עילת התובענה בתובענות שעילתן היא נזק, בכגון דא, הוא היום שבו אירע אותו נזק. המשיבים ידעו או לכל הפחות היה עליהם לדעת אודות הנזק, שכביכול, נגרם למקרקעין בעקבות פרישת התיילים מעליהם. ברם, אף אם המשיבים לא ידעו על הנזק, הרי לפי סעיף זה- אם הנזק לא התגלה במועד קרות הנזק, הרי שהתובענה תתיישן לאחר 10 שנים מיום אירוע הנזק- ובענייננו ברור הוא שחלפו להן 10 שנים מיום אירוע הנזק, ובכך אף לפי פקודת הנזיקין- התובענה התיישנה.

7.     נטען, כי אף אם נניח לטובת המשיבים כי במועד פרישת תיילי החשמל לא התגלה מלוא הנזק- ירידת ערך המקרקעין- הרי שלפי ההלכה הפסוקה מתחיל מרוץ ההתיישנות משנתגלה הנזק- גם אם הנזק לא התגלה במלואו. ובכך- די בראיה לסימני נזק, אף אם לאחר מכן התפתח נזק חמור יותר, כדי להביא לדחיית תובענה מחמת התיישנות. 

8.     לגרסת המבקשת, טענת המשיבים ולפיה המועד הקובע להתגבשות הנזק הוא מועד העברת הבעלות בחלקה שהופקעה, אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט שקבעו, כי אין לראות בגורם חיצוני כגון הפקעה, עסקת מכר, פסק דין או כל עסקה אחרת במקרקעין- את הגורם המגבש את הנזק לעניין ההתיישנות.

9.     המבקשת סבורה, כי אף אם נניח כי מועד הנזק התגבש במועד תפיסת החזקה במקרקעין ע"י מע"צ, כטענת המשיבים, הרי שאין כל סיבה שלא לראות במועד ההכרזה על ההפקעה בשנת 1995 כמועד שבו 'נתגלה' הנזק, שכן לפי ההלכה הפסוקה אין צורך בהתגבשותו של הנזק, אלא בגילויו בלבד. בענייננו, חלפו להן למעלה מ-10 שנים ממועד ההכרזה על ההפקעה ועד להגשת התובענה בשנת 2010, וגם מטעם זה התיישנה התובענה.

10. המבקשת דוחה את טענת המשיבים, לפיה מדובר בעוולה מתמשכת וסבורה, כי מדובר במעשה עוולתי נקודתי, כאשר ההתיישנות חלה מהמועד בו אירע אותו מעשה- פרישת תיילי החשמל מעל שטח החלקה. המשיבים בעצמם טוענים, כי הנזק הנטען לא נגרם כתוצאה מהצבת התיילים, משום שאלה לא גרמו להם להפרעה כלשהי במהלך כל תקופת הצבתם ועד למועד הפקעת הקרקע, ומשכך לא ניתן לומר כי מדובר בנזק מתמשך (ראו סעיף 18 לכתב התביעה). לשיטת המבקשת, השימוש בעוולת המטרד או הסגת גבול, כאמור בכתב התביעה, נועדו על מנת לרפא אחר פגם ההתיישנות שדבק בתביעה זו.

11. המבקשת מציינת בתשובתה, כי ההפחתה בפיצוי שניתן למשיבים היא פועל יוצא של ירידת ערך המקרקעין ולא של ההפקעה. לשיטתה, ירידת הערך הנטענת של המקרקעין נתגבשה עם הנחת תיילי החשמל מעל המקרקעין. מועד גיבוש הנזק (ירידת הערך של המקרקעין או הפחתת הפיצוי שהינה פועל יוצא של ירידת הערך) איננו המועד שבו הועברו המקרקעין, אם בדרך של הפקעה, אם בדרך של מכירה או בכל דרך אחרת.

12. המבקשת חולקת על החלתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות על ענייננו, כטענת המשיבים. לשיטתה, העובדות המהוות את עילת התובענה עמדו לנגד עיניהם של המשיבים כבר במועד הצבת תיילי החשמל במקרקעין, וכבר במועד זה הם החזיקו בזכות התביעה נגד חברת החשמל בגין ירידת ערך המקרקעין, הנטען והמוכחש.

שיהוי ומניעות

13. המבקשת סבורה, כי דין התביעה להידחות מחמת שיהוי ניכר, אף אם לא חלפה לה תקופת ההתיישנות, כטענת המשיבים. לדידה, השיהוי בהגשת התביעה דנן שינה את מצבה של המבקשת לרעה, שכן אין לצפות מהמבקשת לשמור על ראיות בכתב ועדים מטעמה למשך תקופה של עשרות שנים, דבר המקפח את זכויותיה להוכחת טענותיה. בענייננו- קיים מצד המשיבים מצג ברור אודות ויתור או מחילה מצידם על זכות התביעה נגד המבקשת עקב הצבת התיילים. הגשת התביעה כיום מהווה חוסר תום לב מטעם המשיבים, שכן למשך תקופה של 34 שנים ממועד הקמת תיילי החשמל לראשונה ועד למועד פנייתם הראשונה של המשיבים אל המבקשת במכתבם מיום 14.02.09- ולמעט הבקשה לצו מניעה שהוגשה בסמוך לתחילת העבודות בחלקה בשנת 1974- לא הועברה למבקשת כל פניה או טרוניה בנידון אף שהמשיבים ידעו או היה עליהם לדעת אודות קיומם של התיילים בשטחם. במצב דברים זה, יש לקבוע כי המשיבים ויתרו על זכותם לתבוע או לטעון נגד מעשיה של המבקשת בעניין הצבת תיילי החשמל דנן. משכך, יצרו המשיבים בהתנהלותם מצג ולפיו הם אינם מתנגדים לתיילי החשמל העוברים בחלקתם- וכיום הם מושתקים ומנועים מלטעון נגד תקינות פעילותה של המבקשת, שעה שמשך שנים רבות לא העלו כל טענה נגדה בעניין זה.

העדר עילה

14. בבסיס התביעה דנן עומדת הדרישה לקבלת פיצוי עבור נזקי העבר אשר אינם קשורים לעבודות של הקמת תיילי החשמל או לנזקים שחברת החשמל עשויה לחוב בגינם, על פי הדין בין היתר לנוכח הוראת סעיף 15 לפקודת זיכיונות החשמל (כיום- סעיף 50 לחוק משק החשמל) ולפיה, חברת החשמל מחויבת בתשלום בגין נזק ישיר בלבד שנגרם לבעל המקרקעין, אם וככל שנגרם כתוצאה מביצוע העבודות. הירידה בערך המקרקעין שנגרמה בעקבות הפקעת המקרקעין עשרות שנים לאחר הצבת תיילי החשמל, אינה נופלת בגדר קטגוריה זו של נזק ישיר.